פרק ב

א מי שהפך את זיתיו, ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו--טוען קורה ראשונה, ומניחה לאחר המועד, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, זולף וגומר וגף כדרכו.

ב וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו--זולף וגומר וגף כדרכו, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר, עושה לימודים, בשביל שלא יחמיץ.

ג מכניס אדם את פירותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד--ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד. וכולן שכיוונו את מלאכתן במועד, יאבדו.

ד אין לוקחין בתים ואבנים ועבדים ובהמה, אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. אין מפנין מבית לבית; אבל מפנה הוא לחצרו, מפני שהיא שמחה לו. ואין מביאין כלים מבית האומן; ואם חושש להן, מפנן לחצר אחרת.

ה מחפים את הקציעות בקש; רבי יהודה אומר, אף מעבין. מוכרי פירות כסות וכלים, מוכרים בצנעה לצורך המועד; הציידים והדשושות והגרוסות, עושין בצנעה לצורך המועד. רבי יוסי אומר, הן החמירו על עצמן.